"זה רק דיבורים", אומרים לפעמים על טיפול פסיכולוגי. אבל מאז שנות ה־90, מחקרים שצילמו את המוח לפני טיפול ואחריו מראים תמונה אחרת: כשטיפול פסיכולוגי מצליח, גם המוח משתנה. במאמר הזה נסקור כמה מהמחקרים המרכזיים בתחום, נסביר מה הם מלמדים, וגם מה עדיין לא ידוע.

איך מצלמים מוח "עובד"?

בתחום נעשה שימוש בעיקר בשתי שיטות:

• PET: סריקה שמודדת את קצב הפעילות המטבולית, או את זרימת הדם, באזורי מוח שונים.
• fMRI: סריקה שמודדת שינויים בזרימת הדם בזמן ביצוע משימה, למשל צפייה בתמונה מפחידה.

בשני המקרים, ההנחה היא שאזור "פעיל" יותר צורך יותר אנרגיה ומקבל יותר דם. משווים את הפעילות לפני הטיפול ואחריו, ולעיתים גם בין סוגי טיפול שונים.

OCD: אותו שינוי, בטיפול או בתרופה

ב־1992 פרסם לואיס בקסטר ועמיתיו מאוניברסיטת UCLA מחקר שהפך לנקודת ציון. אנשים עם OCD טופלו בטיפול התנהגותי (חשיפה ומניעת תגובה) או בתרופה (פלואוקסטין), ועברו סריקות PET לפני הטיפול ואחריו.

אצל מי שהגיבו לטיפול, בשתי הקבוצות, נמצאה ירידה בפעילות של הגרעין הזנבי (caudate) הימני, אזור שמעורב במעגל המוחי שקשור ל־OCD. בנוסף, הקשר המוגבר בין קליפת המוח האורביטופרונטלית, הגרעין הזנבי והתלמוס, שאופייני ל־OCD, נחלש אחרי טיפול מוצלח.

ב־1996 שחזר ג'פרי שוורץ את הממצאים בקבוצה נוספת של מטופלים בטיפול התנהגותי. המסר היה משמעותי: טיפול פסיכולוגי ותרופה יכולים להוביל לשינויים דומים במעגלים מוחיים.

חרדה חברתית: האמיגדלה נרגעת

האמיגדלה היא אזור במוח שמעורב בזיהוי איום ובתגובת הפחד. ב־2002 פרסם תומס פורמרק ועמיתיו משוודיה מחקר שבו אנשים עם חרדה חברתית נשאו נאום מול קהל בזמן סריקת PET, לפני ואחרי 9 שבועות של CBT קבוצתי, טיפול תרופתי (ציטלופרם) או המתנה.

בשתי קבוצות הטיפול, ולא ברשימת ההמתנה, ירדה הפעילות באמיגדלה ובהיפוקמפוס בזמן הנאום. הירידה הייתה גדולה יותר אצל מי שהשתפרו יותר, ובמעקב של שנה, ירידה מוקדמת גדולה יותר בפעילות האמיגדלה הייתה קשורה לשיפור טוב יותר.

פוביה מעכבישים: "משנים את החשיבה, משנים את המוח"

ב־2003 פרסם וינסנט פקט ועמיתיו מקנדה מחקר שכותרתו נבחרה בקפידה: "Change the mind and you change the brain". אנשים עם פוביה מעכבישים צפו בסרטונים של עכבישים בזמן סריקת fMRI. לפני הטיפול נמצאה פעילות מוגברת באזורים מסוימים בקליפה הקדם־מצחית ובפרהיפוקמפוס. אחרי טיפול CBT קצר, שכלל חשיפה ועבודה קוגניטיבית, הפעילות החריגה הזו כבר לא הופיעה.

דיכאון: דרכים שונות לאותה תוצאה

ב־2004 פרסמו קימברלי גולדאפל, הלן מייברג ועמיתיהן מחקר שהשווה בין CBT לבין טיפול תרופתי (פרוקסטין) בדיכאון. בשתי הקבוצות חל שיפור דומה בתסמינים, אבל דפוס השינוי במוח היה שונה: אחרי CBT נמצאו שינויים בעיקר באזורים בקליפת המוח הקדמית, שקשורים לחשיבה, להערכה עצמית ולהרהור, ואילו התרופה השפיעה יותר על אזורים לימביים, שקשורים לוויסות מצב רוח.

לפי החוקרים, ייתכן שזה מסביר למה יש אנשים שמגיבים לטיפול אחד ולא לאחר, ולמה השילוב ביניהם עוזר לחלק מהמטופלים.

מה אפשר ללמוד מכל זה?

• המוח הוא איבר גמיש. למידה, תרגול וחוויה חדשה משנים אותו לאורך כל החיים. זה נקרא נוירופלסטיות.
• טיפול פסיכולוגי אינו "רק" שינוי בהרגשה. כשהוא מצליח, הוא מלווה בשינויים מדידים במעגלים המוחיים שקשורים לפחד, לספק ולוויסות רגשי.
• CBT ותרופות יכולים להשפיע על אותם מעגלים, ולעיתים על מעגלים שונים, וזו אחת הסיבות ששילוב ביניהם מועיל לחלק מהאנשים.

וגם מה עוד לא ידוע

חשוב לקרוא את הממצאים בזהירות. רוב מחקרי הדימות כללו מספר קטן של משתתפים, השתמשו בשיטות שונות, ולא תמיד שוחזרו. עדיין אי אפשר לאבחן חרדה בצילום מוח, וגם לא לבחור טיפול לפי סריקה. סקירה שיטתית משנת 2009 סיכמה שהממצאים מעודדים ומצביעים על כך ש־CBT כנראה משנה פעילות מוחית, אבל קראה למחקרים גדולים ומבוקרים יותר.

השורה התחתונה: כשמתרגלים בטיפול דרך חדשה להגיב לפחד, המוח לומד. וזו בדיוק המטרה של CBT, לא רק להבין, אלא ללמד את המוח מחדש.

מוצרים מומלצים

הרכישה מתבצעת באתר הקהילה. ייתכנו שינויים בפרטי המוצר, והפרטים המעודכנים מופיעים שם. לכל המוצרים

מקורות

1. Baxter, L. R., et al. (1992). Caudate glucose metabolic rate changes with both drug and behavior therapy for obsessive-compulsive disorder. Archives of General Psychiatry, 49(9), 681–689.
2. Schwartz, J. M., et al. (1996). Systematic changes in cerebral glucose metabolic rate after successful behavior modification treatment of obsessive-compulsive disorder. Archives of General Psychiatry, 53(2), 109–113.
3. Furmark, T., et al. (2002). Common changes in cerebral blood flow in patients with social phobia treated with citalopram or cognitive-behavioral therapy. Archives of General Psychiatry, 59(5), 425–433.
4. Paquette, V., et al. (2003). "Change the mind and you change the brain": Effects of cognitive-behavioral therapy on the neural correlates of spider phobia. NeuroImage, 18(2), 401–409.
5. Goldapple, K., et al. (2004). Modulation of cortical-limbic pathways in major depression: Treatment-specific effects of cognitive behavior therapy. Archives of General Psychiatry, 61(1), 34–41.
6. Porto, P. R., et al. (2009). Does cognitive behavioral therapy change the brain? A systematic review of neuroimaging in anxiety disorders. Journal of Neuropsychiatry and Clinical Neurosciences, 21(2), 114–125.